דליה רביקוביץ', 1936-2005 |
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל
יָשַׁבְנוּ
בְּחַג כֹּל
הַקְּדוֹשִׁים
(בְּמַנְהֶטְן)
וְדִבַּרְנוּ עַל בִּיג
מָנִי
וְעַל זִיּוּנִים,
וְעַל הַיָּמִים
הַנִּפְלָאִים
שֶׁהָיוּ לָנוּ
בַּמִּלּוּאִים
וְעַל אֲסוֹן
הַשַּׁיֶּטֶת
שֶׁכְּרָגִיל לֹא הָיוּ
לוֹ אֲשֵׁמִים
אֶלָּא רַק טָעוּת
אֱנוֹשׁ
כְּמוֹ מָטוֹס טוּרְקִי
שֶׁהִמְרִיא וְנָסַק
וְנָפַל
(בִּמְשֻׁלַּשׁ
בֶּרְמוּדָה)
כִּי מָה הַהֶבְדֵּל?
וְדִבַּרְנוּ בְּקוֹל
רָם
כְּמוֹ שֶׁצּוֹעֲקִים
עַל הַמִּרְפֶּסֶת
בְּתֵל-אָבִיב אוֹ
תֵּל-אֲבִיב יָפוֹ
יְהוּדִים וַעֲרָבִים,
וְהָעֲרָבִים רָצוּ
לִזְרֹק אוֹתָנוּ לַיָּם
כָּרָגִיל,
וַאֲנַחְנוּ לָקַחְנוּ
לָהֶם אֶת הָאָרֶץ
כָּרָגִיל
וְהַגֶּנֶרָל
מֵהַסַּיֶּרֶת אָסַף אֶת הַקְּטִינִים
וְעָשָׂה לָהֶם
בְּזַרְנוּק תַּרְגִּיל רָטוּב
כִּי כָּךְ הֵם
אוֹהֲבִים
וְגַם רְגִילִים
וְאַחַר כָּךְ בָּכִינוּ
לְזֵכֶר
הַבָּנוֹת שֶׁפָּגַשְׁנוּ בַּמִּלּוּאִים
וְנִפַּחְנוּ לָהֶן אֶת
הָרֹאשׁ בִּבְדִיחוֹת גַּסּוֹת,
וְגַעְגּוּעֵינוּ
מִלְּאוּ אֶת הָאָרֶץ
גַּם לֹא זָכַרְנוּ כַּל
כָּךְ טוֹב לְדַבֵּר עִבְרִית
כִּי מִי שֶׁמְּדַבֵּר
עַכְשָׁו מִגְּרוֹנֵנוּ
זֶה הַכֶּסֶף
וְהַגַּעְגּוּעִים
לְלַיְלָה רִאשׁוֹן
שֶׁל יְתוֹמִים בְּלִי
אַבָּא וְאִמָּא.
כִּי מָה אֲנַחְנוּ
בְּלִי חוֹלוֹן וּבְלִי בַּת-יָם
שֶׁשָּׁם אִמָּא
מְבַשֶּׁלֶת קִשּׁוּאִים
בְּרֹטֶב חָרִיף עַם
חִלְבֶּה.
וְהַלֵּב מִתְמַלֵּא.
וְהַלֵּב הוֹלֵם.
וּמַכֶּה בָּרַקּוֹת.
לַיְלָה רִאשׁוֹן בְּלִי
אִמָּא
בְּהֶלוֹאִין,
עִם חֲתִיכָה אַחַת
בַּת-יָמִית
שֶׁאוֹכֶלֶת כְּמוֹ
חֲזִירָה
אֶת כֹּל מַה
שֶּׁהִשְׁאַרְנוּ
בַּצַּלַּחַת,
וְהַפַּעַם זֶה עָבַר
בְּלִי פִּגּוּעַ
בִּגְלַל הַמַּחְתֶּרֶת
הַקּוֹלוֹמְבְּיָאנִית
שֶׁנִּפְּחָה אוֹתָנוּ
בַּהֶרוֹאִין.
השיר פורסם לראשונה ב
גליון מספר 6 של אופקים חדשים, באוגוסט 2003.
