לאחרונה מנשבות רוחות חדשות מכיוון ממשלת ישראל. שוב ושוב נשמעת האמירה: "...פיתוח הנגב והגליל בעדיפות לאומית...". דברים אלה מבטאים שינוי במגמה אשר אפיינה את שלושים השנים האחרונות, שבהן ביקשו ממשלות ישראל לקדם את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
הן נהגו לפי הכלל: "ייקוב הדין את ההר", ונתנו לכך ביטוי מציאותי. שום הר או גבעה לא מנעו סלילה מסיבית של דרכים שחיברו כל היאחזות חוקית, או בלתי-חוקית, לכביש ראשי. לעומת זאת, הכביש בין צומת מגן וצומת סעד הוא עדיין חד-מסלולי, וגם בכביש עמיעד-קריית שמונה ישנם חלקים חד-מסלוליים.
אם יש שינוי במגמה זו, צריך להעמיד אותו במבחן המציאות. עוד בטרם יאושר תקציב המדינה, חובה לעשות בו את ההתאמות הדרושות, שיביאו לידי ביטוי את ההעדפה הלאומית של הנגב והגליל. במשך שנים הוצגו תכניות מתאר לפיתוח הנגב והגליל שהתייחסו לכל מרכיבי התכנון, הקרקע, המים, ההתיישבות, התעסוקה, סימון הגבולות המוניציפליים, שמורות טבע ושטחי אש. הגיעה העת ליישם את התוכניות הללו.
בדואים בנגב. עשרות אלפי ילדים בדואים לומדים כיום בתנאים מחפירים (צילום: איי פי) |
עם זאת, אין להתעלם מכך שבתוכניות האמורות ישנה רק התייחסות שולית לקהילה הערבית הבדואית, המהווה עשרים וחמישה אחוזים מכלל תושבי הנגב. 150 אלף תושבים בדואים, ש-80 אלף מהם חיים ביישובים בלתי-מוכרים ובתנאי מחיה של העולם השלישי, הפכו לבעיה לאומית שממדיה הולכים ומעצימים מדי שנה.
ביום העיון - "פיתוח הנגב: הפרספקטיבה של הקהילה הערבית הבדואית" - שאורגן ע"י קרן ברל כצנלסון ומכון אג'יק, פגשנו מנהיגות בדואית מתונה, שכל רצונה לקדם את האוכלוסייה הבדואית ולחיות בשכנות טובה ובשיתוף פעולה עם היישובים היהודיים. מנהיגים אלה שואפים לשים קץ לאלימות הרווחת בדור הצעיר. הם מבינים את הקשר שבין חינוך, תעסוקה ושיכון להתערות הבדואים בחברה הישראלית.
אם הממשלה אכן רוצה לקדם את הנגב, יש לבנות לאלתר מאות כיתות לימוד - עשרות אלפי ילדים בדואים לומדים כיום בתנאים מחפירים. צריך להקים את בתי-הספר החדשים קרוב למקום המגורים, כך שכל ילד יוכל להגיע לבית-הספר.
נוסף לכך, יש להקים מרכזי תעשיה ומסחר משותפים לקהילה הבדואית והיהודית, כדי לשנות את מאזן האימה של האבטלה הגורפת במגזר הבדואי. הממשלה חייבת להציע מענקי פיתוח שיעודדו יזמים ובעלי הון להקים מפעלים בנגב.
אך עלינו לזכור כי אם לא יושג פתרון גורף לשאלת הקרקעות והיישובים הבלתי- מוכרים, תמשיך הבעיה הבדואית להעיק בכובדה על החברה הישראלית. המנהיגות הבדואית חשה כי ממשלות הימין והשמאל כאחת היו אחראיות לעוול שנגרם לבדואים במשך השנים. כיום, הצורך להגיע לפתרון צודק וראוי מקובל על המנהיגות מימין ומשמאל.
המלחמה המתמדת בינינו לבין הפלשתינים הגבירה את הניכור בין השלטונות והמגזר הערבי, תוך שהיא מעצימה את ההתנחלות היהודית ביהודה, שומרון ועזה.
היום, כשאנחנו קרבים לעיצוב מפה חדשה וגבולות חדשים, שיגדירו את ההפרדה בין מדינת ישראל והמדינה הפלשתינית, משתנים מושגי היסוד במרחב ובמדינה. מן הראוי שמושגים חדשים אלה יאפשרו לערביי ישראל בנגב ובגליל להיות חלק אינטגרלי של חזון התכנון הכולל והצודק.
אנו עומדים לפני מבחן החשיבה, התכנון והתוצאה. הבה נגלה נדיבות של חזקים.
יש כאן הזדמנות יוצאת דופן לגלות רצון טוב - הן מצד המנהיגות היהודית והן מצד המנהיגות הערבית. הגיעה העת לחדול מהצהרות נטולות-ערך, ולעבור למעשים המבטאים רצון, תעוזה וראייה היסטורית.
כל מי שיתן ידו לשינוי זה, ירשום פרק חדש בתולדות מדינת ישראל.
