* "שמעון פרס – על פני חיים רבים", עורכים: עליזה ציגלר ואלי שינברג בסיוע ד"ר צביה ולדן. כתיבה: יהודית קציר ויהושע סימון. צילומים: אורי גרשוני ודוד עדיקא. הוצאת "ידיעות אחרונות" וספרי חמד 2003, 184 עמ'
כל מי שהזדמן לו אי-פעם להגיע לארכיון של עיתון גדול או לספרייה גדולה ולבקש לעיין בתיק העיתונות של אישיות כלשהי, קיבל מעטפת נייר אחת או שתיים עם קטעי עיתונות ותמונות. גדושות ככל שיהיו, במקרה של רוב הדמויות הציבוריות המוכרות לנו, הן יספיקו כדי לתאר ולאפיין את פועלן ואישיותן. לא כך לגבי שמעון פרס: תיק העיתונות שלו כבר מזמן אינו יכול להידחס למעטפה, אפילו לא לארגז, וספק רב אם מכולה שלמה תספיק לכל מה שנכתב וצולם עליו במהלך 80 השנה האחרונות. לכן נראה מלכתחילה כאילו כל ניסיון לדחוס את חייו ופועלו של איש כזה לכדי אלבום אחד הוא נועז (במקרה הטוב) או נדון לכישלון ולשטחיות.
למרות תנאי הפתיחה המפחידים הללו מצליח האלבום "שמעון פרס – על פני חיים רבים" (וכמה הביטוי הזה הולם את פרס) להיות גם ממוקד, גם מרתק וגם מחכים. הוא מסוג הספרים שהדפדוף בדפי הכרומו שלהם (ונעים לדעת כי דפי כרומו באלבומים מסוג זה שומרים על ריח הדפוס זמן רב...) מאפשר גם סיור היסטורי מצולם לאורך שנים ארוכות וגם הכרה של זוויות שונות וחדשות בדמות שלכאורה מוכרת עד זרא.
רוכב לבית-הספר על אופניים
הצלחת האלבום לחדש ולעניין נעוצה בכמה סיבות. הראשונה קשורה לבחירה מוצלחת של תמונות מתקופות מגוונות ומסיטואציות שונות בחייו של פרס, חלקן מוכרות וזכורות (מערכות בחירות, טקסים חגיגיים), וחלקן – וכאן התמונות הטובות ביותר – מגלות את פרס האחר. וכך אנו פוגשים אותו בשנות ה-20 שלו (שבהן, אגב, דמה דמיון מפתיע ומצחיק לדמות כל-כך שונה ממנו, קריימר מ"סיינפלד", כמו בתמונה בכריכה האחורית של האלבום), ואנחנו מתוודעים לסגן שר הביטחון הצעיר, שעומד ליד בן-גוריון בקומה זקופה ובמבט רציני, כאילו נכון תמיד להמתיק עמו סוד או לקבל הוראת ביצוע ביטחונית דחופה. ולצד אלה מתאפשרת לנו הצצה בפרס במכנסיים קצרים ובקבקבים מסדר ארון ספרים בבית (עמ' 183), פרס במפגש עם בנו חמי במדי צבא במהלך תרגיל צבאי, שמעון עם אביו יצחק בארוחה משותפת (עמ' 123-122) או פרס בשיחה אישית באוטובוס עם מרגרט תאצ'ר במהלך ביקורה בישראל (עמ' 138). התמונות האלה ואחרות מצליחות להעביר רגעים אנושיים של מחשבה, של חיבה, של מנוחה והרפיה, וגם רגעים של מצוקה, חרדה, בלבול או מבוכה (העימות עם בגין וההפסד בבחירות 1981).
יש אנשים שבכל תצלום נראים דומים, כאילו יש להם איזו הבעה או פוזיציה קבועות בכל מצב. זמן רב חשבתי כי שמעון פרס (אחד האנשים המצולמים ביותר בארץ, אם לא בעולם) הוא מסוג האנשים הללו. והנה, לא רק שהוא מזדקן בקצב איטי להפליא ונראה כאילו כל פעם יש בו מחדש התפרצות נעורים, הרי דפדוף באלבום הזה מגלה שגם לו יש מנעד רחב של מבעים, שרק מדגישים את המורכבות שלו.
סיבה נוספת לעניין שמעורר האלבום היא הטקסט שנכתב על-ידי יהודית קציר, שמופיע בחלקו הראשון של הספר. קציר, בסגנון עגנוני משהו, מספרת על משפחת פרסקי – על אביו של פרס, יצחק געצל פרסקי, בעל בית-מסחר בעיירה וישנייבה, ועל הרומן עם שרה, שהוליד את שמעון הקטן ואת אחיו גרשון. יש משהו מקסים בסיפורי הילדות האלה; דמותו הכל-כך מוכרת ומבוגרת של פרס מקבלת חיים אחרים כאשר מדברים על הילד שמעון, שעלה זה עתה לארץ-ישראל, והיה "רוכב לבית-הספר באופניים, ובדרך סופר את הבתים החדשים שנבנים בתל-אביב, נלהב כהרגלו, ובטוח שתל-אביב היא העיר היפה בעולם – יותר יפה אפילו מפריז" (עמ' 35). יאנוש קורצ'ק היה מדמה את שנות הילדות להרים שבהם נוטל נהר החיים את מקורו, את תנופתו ואת כיוונו, ולכן הקטע (הקצר מדיי לטעמי) על שמעון הקטן נותן זווית מחשבה נוספת על הכוחות שגרמו לפרס להיות מה שהוא.
סוניה, הטעויות והשלום
סיבה נוספת להנאה מהאלבום היא השיחה שערך המשורר והבמאי הצעיר יהושע סימון (24) עם פרס. סימון ישב עם פרס לראיון שהתבסס על עיון משותף בתמונות המלוות את האלבום. ולמרות שראיון מסוג זה, שבו איש צעיר כאילו יושב על ברכי מורו ומקבל את דבריו בהנהון משתהה, נוטה להיות "רך" מדיי וללא ערך עיתונאי (כמו במקרה של התמונות עם רבין, שלא מעלות שאלות טובות ומעניינות דיין); הרי יש משהו בנינוחות של השיחות שגורם לפרס להיות חופשי יותר, ולנוע בקלילות בין התחום האישי (סוניה אשתו, ילדיו, טעויות שעשה בקריירה הארוכה) לתחום האידיאולוגי-לאומי (התנחלויות, תפישת הביטחון שלו, יהודי התפוצות), לתחום הכמעט רכילותי (סיפורים על בן-גוריון, שאותו הוא מעריץ, אלתרמן ועגנון וגם ערפאת, נתניהו ופרס). וכמובן שלא נפקד גם מקומו של התחום האוניברסלי, הכמעט-פילוסופי, שבו איש בן 80 משתף בניסיון החיים האין-סופי בחור צעיר ש"רק בא להציץ" באלבום הזיכרונות של האיש החשוב והמבוגר הזה.
עמוס עוז כתב על פרס: "בעל חלומות מציאותי, פשרן עקשן, קושר קצוות בלתי-נלאה עם מעוף אדריכל ופיקחות קבלן". והאלבום הזה, בדפיו המהודרים ובתצלומיו הטובים, מאפשר הצצה נוספת לפיסות חייו של האדם, שכפי שהוא מעיד על עצמו – אינו מוותר על כל מה שאנושי.
