מה כתוב בתעודת הזהות שהיית מנפיק לעצמך?
אם היה אפשר, הייתי רוצה לכתוב "יהודי מארץ-ישראל",
אבל אין כזאת הגדרה. אני אזרח ישראלי, אבל הזהות שלי יהודית.
מה ההבדל בין הזהות היהודית לדת היהודית?
העם היהודי הוא עם, לא רק דת, למרות שעדיין לא עשו את ההפרדה
הזאת. באלפיים השנים הראשונות היהדות הייתה עם ולא דת. רק לאחר חורבן הבית נולד
המושג "יהודי". הפעם הראשונה שהמושג מוזכר בתנ"ך היא כשמספרים על
מרדכי היהודי. קודם לכן, יהודי היה מי ששייך לשבט יהודה, ומי שמלך בעם היו מלכים –
לא כהנים. רק לאחר הפרושים התחילה היהדות, עם המשנה והגמרא. כל היתר היו בני
ישראל.
כשאני חושב על זה שוב, אולי הייתי כותב בתעודת הזהות שאני
"בן ישראל". בגרמניה של תחילת המאה ה-20 הציעו מנדלסון ואחרים שיקראו
להם "גרמנים בני דת משה". אבל זה לא תפס. לאחר מכן הייתה בארץ-ישראל
קבוצת העבריים, הכנענים. גם זה לא הצליח. הגיעו ארצה פליטי השואה ולא התחברו לזה.
הרי הרגו אותם כי הם היו יהודים. הם לא הסכימו לוותר על ההגדרה הזאת.
אז מה זה יהודי היום? לא עברי, לא כנעני, לא דתי. אז מה,
ציוני?
אף אחד לא יכול להסביר מה זה או איך זה להיות יהודי. ג'ורג
שטיינר, הוגה הדעות, אמר שהיהודי הוא הזקן בגן הילדים. היהדות היא מזוודות. יהודי
זה מישהו שחי עם מזוודות, נוסע ממקום למקום להציל את עצמו. רק עכשיו אנחנו מנסים
להקים משהו יציב.
את רוצה לדבר על ציונות? תראי, המדינה הזאת לא נוצרה מפני
שאנחנו יהודים, היא נולדה מהשואה. המדינה לא הייתה קמה לולא השואה, כשפתאום התברר
שהקיום שלנו לא בטוח בשום מקום אחר. גם פה הוא לא בטוח, אבל פה הוא לפחות ריבוני.
הציונים עצמם לא תמיד עלו לארץ בכלל, אבל הם היו המנוף של הפרויקט הזה, המדינה
הזאת.
מה זה יהודי היום? לא יודע. את יכולה להיות קשורה לסבל היהודי,
להיסטוריה היהודית, את לא חייבת להיות קשורה דווקא לתנ"ך. אולי להיות יהודי
זה ה"דווקא". דווקא היא מלה שאין לה תרגום. מאוד מתאימה ליהודים. אין אף
תרבות שהיא כל-כך "דווקא" כמו היהודים. לכן יצאו מתוכנו איינשטיין
ופרויד וקפקא ומאהלר. היהודים מפקפקים באמיתות יסוד ובונים מחדש. לומדים מההתחלה,
מהתלמוד, את הספקנות. אולי בגלל זה אנחנו לא מצליחים להכות שורש כמו שצריך. יהודים
כל הזמן מפקפקים.
רציתי לדבר איתך על הקשר שלך לגרמניה. זו מדינה שהייתה נכנסת
לתעודת הזהות שלך?
הקשר שלי עם גרמניה עמוק יותר מאזרחות. זאת התרבות שלי, מי
שהיה אבא שלי. ההגות, השירה, המוסיקה, הלחמניות... יהודי אשכנזי תמיד רואה את עצמו
כגרמני. יש משהו עמוק אצלנו בנוגע לגרמנים. הגלות הכי מפוארת הייתה שם, בערים
לאורך הריין. אבל האזרחות היחידה שהייתה ותהיה לי היא ישראלית.
תביני, אני הייתי מִדור מקימי המדינה. אף פעם לא רציתי להמיר
את האזרחות שלי. גם בתקופת חיי בניו-יורק, אמנם היה לי גרין קארד, כדי לעבוד, אבל
לא רציתי אזרחות אמריקנית. הרגשתי שאני גולה. לא רציתי מדינה אחרת. ברגע שעמדתי על
דעתי והרגשתי שאני כבר לא מטורף לגמרי, ונולדה בתי, ידעתי שאני צריך לחזור הביתה.
אני זוכר, בתקופה שעבדתי באנייה, אפילו מעפילים ניצולי שואה,
שמעולם לא היו בארץ, היו אומרים – אנחנו חוזרים הביתה. והם בכלל לא היו דתיים, אבל
הרגישו שהם באים הביתה.
